<h1>תמים דעים להראב"ד סימן ק"ח</h1>
<h2>דף נט:</h2>
כתב הרב רבינו שמואל מרומרוג ז"ל פסקין אלו בפירושיו ההיא חביתא דאשתקיל ברזא וכו' ורבי' אמר לי דכל היין אסור בשתיה אפילו מברזא ולתת' דהלכתא כרבים ודר' יהודה דשרי יחידאה היא ולית הלכתא כוותי' דרבי' פלגי עליה וכ"ש שתחב את הברזא בחבית שכל היין אסור וכן אם נטלו מן החבית שעל היין אסור דאי אפשר שלא ישכשך בראש הברזא שבתוך החבית ביין של מעלה ומטה. והלכך אסור דעלוי ברזא ודלתחת וכן הלכה ואפי' הפסד מרובה ואסור כל היין בשתיה.
<h2>דף ס.</h2>
מ"ר עכו"ם אדנא מגביה את החבית כדי שיפול היין לכובא אם מסייעו ישראל להגביה מותר כל היין אפילו בשתיה ואפילו מה שנפל לכובא וכ"ש מה שבדנא דכל היכא דכח גוי אסור כי כח אחר מעורב בו מהניא מותר אבל לכתחלה אסור לעשות' כן שמא יגע הגוי ולאו אדעתיה דישראל או שמא יתיאש ישראל ויסמך על הגוי כדאמרינן וכדמפר' בסמוך. דדרי זיקא. על שכמו ועל ראשו וישראל לא מסייע בהדי' דאי מסייע לא חיישינן לקירקיש דאפילו לאוריקי בכלי אחר כיון דכח ישראל מעורב שם אינו נעשה יין נסך ומותר בשתיה וכדאמרי' לקמן באידך פירקא אמר רב חסדא כי שפכיתו חמרא לא ליתא גוי ליסייע בהדייכו דילמא מישתיליתון ושדיתו עליה דגוי וקא משתפ' חמרא מכח דגוי ואסורי וטעמא דמשתלי הא לא משתיל' כי שפכינהו איהו נמי שרי וכן הלכה. ואי קא מצדד אצדודי אסור ומיהו אנן קיימא לן דמותר והכי מוכח לן במכילתי' ואם נשפך ממנו לקרקע מותר דהא לא חשיב יין ואם נפל בכלי אסור מה שבכלי ומותר מה שבגיגית וכגון שנתכוון גוי לשפוך אבל אם לא נתכוון הוי כוחו של גוי שלא בכונה ומותר בשתיה מה שנפל והכי אמרינן בהשוכר (ע"ב:) [תרגמה רב ששת בגוי המערה דאתי מכחו וכו']. (כח גוי דרבנ' הוא דנפק לבראי גזרו ביה רבנן רב אשי אמר בגוי המערה דאתי מכחו וכו'.) כח גוי דרבנן (נפק לבראי) [דנפק לרבנן] גזרו ביה רבנן דחבית לא גזרו ביה רבנן [רב אשי אמר זיקא בין מליא בין חסירא שרי] וכן הלכה כרב אשי. וכובא דמליא נמי דמודי רב אשי דאסור דילמא נגע ע"י מוט מיהא. נראה לרבי' דשרי הוה עובדא בכח כחו ואסרה לכך צריך ישראל להיות מגלגל הגלגל עם הגוי ואל יגלגל גוי לבדו ואיכא הפסד סמכינן אאיכא דאמרי דכולי עלמא לא פליגי דכח כחו שרי ונראה לרבי דהני מעצרים שלנו איכא שלש כחות שאוחז במקל או במוט ומגלגל בו את הגלגל הרי שתי כחות והגלגל משפיל את הקורה על הענבים הרי שלש כחות מקל וגלגל וקורה. ורבי' לא מצא לי ראיה אי שני לן בשום דוכתא בין שתי כחות לשלש כחות להקל בשלש יותר מבשתים ההיא חביתא דאי בקעא לארכה וכו'. וגוי המהדק מגופת גיגית מלאת יין כדי שיתחברו סדקין שבארכה מלמעלה למטה אין זה כמחבק חבית הנבקעת מזומנת ליפול חציה אילך ואילך וכשהוא מחבקה מחבר כל היין זה עם זה אבל גיגית יין במקומו על ידי הדוקו ראשו' וסדק קטן יש בו שיוצא בו והוא מהדק' הילכך אפילו לארכה שפיר דמי וכן לחבית של עץ שלנו אבל דבר זה אסור להיות גוי תוחב מטלית או נעורת בסדק ובחבורי השולים לסתום מפני שנוגע הוא ביין.
<h2>דף ס:</h2>
אמר רב אשי כל שבזב טמא בגוי עושה יין נסך וכו' עד וכל שבזב טהור בגוי אינו וכו'. כגון זריקה אם זרק זב אבן על גבי כלי לא טמאו וע"א נמי אם זרק אבן וצרור או כל דבר ליין אפילו בכונה לא ניסכו ומותר בשתיה. וכן הורה רבי וכן נשמע על ר' יוסף הגדול שהתיר זריקה בגוי וכן הנהו' את דורו ומשום דרוב איסורות והתירות של יין דומות לטומאתו וטהרתו של זב כייל להו רב אשי הכי כזב ולאו דוקא התם דקא אזיל מיניה מיניה שאינו מסלק את ידו ממנה עד שרואה שנוגע' בחבית וכגון שהבור מלא ובשפת הבור כשהיה הגוי מגלגלה נגעה ביין דכי האי גוונא בזב טמא שהרי נוגע ממש הילכך שלא בחמתו אסי' חיישינן דילמא נגע מידי דהוה אכובא מליא דרב פפא ורב אשי מודו דאסרינן דילמא נגע אבל בחמתו אע"ג דאיכא למיחש דילמא נגע כיון דמגע יין בכוונת ניסוך הוי לא גזרו והכשירו היין והיכא דהבור עמוק כיון דאזיל מיניה מיניה עד שפת הבור הוי יין נסך דגזרו אטו בור מלא ולא שני לן בין בור מלא לבור חסר והלכך גוי אע"פ שזריקתו מותרת הני מילי כגון שאינו עומד על שפת הגיגית של יין וזרק למרחוק ונפל לתוכה אבל עומד אצל הגיגית והפיל אבן או צרור מלמעלה לגיגית לתוך הגיגית הרי זה יין נסך. מ"ח ומיניה מיניה הוא כמדומה והילכך הבוצרים המביאים הענבים בסלים ובדרדורים והם ע"א אין מניחין אותם לזרוק בתוך הגיגית של יין אלא ישראל אוחז בהם וזורקו לתוך הגיגית ואם סייע ישראל לגוי לזרוק היין כשר אלא שאסור לעשות כן שמא ישגה ויסמוך על הגוי ונמצא הגוי זורקו לבדו והוי יין נסך מ"ח.
